בית קרדן, דרך מנחם בגין 154 תל אביב,  טל' 073-7328517, נייד 050-7061374, פקס 077-3181604   Eitan@Eitanlaw.com דוא"ל

בית המשפט המחוזי בירושלים

ע"ח 28822-06-18 ישראל נ' ... ואח'

 

                                                                  תיק חיצוני: 406308/2017

בפני

כבוד השופט  אביגדור דורות

 

 

העוררת:

 

מדינת ישראל

ע"י ב"כ הגב' ענת חוג'ה ועו"ד שרית משגב

 

נגד

 

המשיבים:

 

1. ....

2. ....

שניהם ע"י ב"כ עו"ד ניר ישראל

3. חברת .... בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ד"ר איתן פינקלשטיין

4. ....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החלטה

 

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' גבאי ריכטר) מיום 7.6.18, בגדרה נדחתה בקשת העוררת להאריך תוקפם של צווים ותפוסים עד ליום 24.8.18.

 

רקע והליכים קודמים

 

1.           במהלך חודש אוגוסט 2017 ניתנו על ידי בית משפט קמא צווים שונים לתפיסת נכסיהם של המשיבים ושל משיבים נוספים. במסגרת הליך זה והליך נוסף (צ"א 53748-08-17) נדחתה בקשתם של המשיבים וכן של המשיבים האחרים לביטול הצווים וזאת בהחלטה מיום 16.10.17.

 

2.           ערר שהוגש על ההחלטה האחרונה נדון בבית משפט זה (בפני כב' השופט ע' שחם) במסגרת עפ"א  31442-11-17 (להלן: "הערר הראשון"). ביום 24.1.18 ניתן תוקף להסכמת הצדדים, על פיה יוחזר הדיון לבית משפט קמא אשר ידון בבקשה לביטול הצווים על פי הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן – פסד"פ) וכי עד להחלטת בית משפט השלום יישארו הצווים בתוקפם.

 

3.           בעקבות החלטה זו התקיים דיון בבית משפט קמא וביום 4.3.18 ניתנה החלטה, בגדרה נקבע כי אין תחולה לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") בשל העדר הכללתה של עבירת המע"מ הרלבנטית במועד הרלבנטי, אך נקבע כי קיימת סמכות להארכת הצווים. בית המשפט קמא העיר בהחלטתו כי קצב החקירה אינו משביע רצון וכי לא נמצאה הצדקה להימשכות החקירה ולעיכוב ביצירת הממשק שבין היחידה החוקרת לבין הפרקליטות, בשעה שתלויים ועומדים ההליכים שבפניו. ביחס למשיבים, הוארך תוקף התפיסה עד ליום 27.5.18. בית המשפט קבע כי זהו מועד שבו צריכה להסתיים החקירה ולהינתן החלטה של הפרקליטות אם יש מקום להעמיד לדין משיבים אלו, אם לאו. נקבע בהחלטה כי ככל שלא תסתיים החקירה במועד האמור, יפקע תוקפם של הצווים, אלא אם תבצענה היחידה החוקרת והפרקליטות פעולות משמעותיות להשלמת החקירה ולגיבוש העמדה בתיק.

 

4.           המשיבים לא השלימו עם החלטת בית משפט קמא והגישו לבית משפט זה שני עררים (ע"ח 27311-03-18 וע"ח 30699-03-18). ביום 1.4.18 נדחו שני העררים על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ש' רנר) (להלן: "הערר השני").

 

5.           ביום 23.5.18 הגישה העוררת בקשה לבית משפט קמא להארכת תוקף הצווים בכל הנוגע למשיבים עד ליום 24.8.18. בית המשפט קמא החליט באותו יום להאריך את תוקף הצווים עד להחלטה אחרת, תוך שנקבע מועד לדיון. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (ע"ח 57000-05-18) שנדון על ידי כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ (להלן: "הערר השלישי"). הערר נדחה תוך ששיקול הדעת בבקשה עצמה הושאר לבית משפט השלום. בית המשפט זה העיר בהחלטתו כי "נראה שהגיעה העת לסיים את החקירה ולקבל החלטות לכאן או לכאן, כך שלא יהיה צורך באורכות משמעותיות נוספות".

 

6.           ביום 6.6.18 התקיים בבית משפט קמא דיון ארוך בו נטענו טענות הצדדים ונציגי העוררת אף נחקרו על ידי באי כוח המשיבים. מטעם המשיב 1 נטען כי הימשכות החקירות בעניינו מאז שנת 2009 אינה סבירה ואין מקום להאריך עוד את תוקף הצווים, במיוחד לנוכח ההחלטה מיום 4.3.18 לעניין הצורך להכריע את גורל החקירה עד ליום 27.5.18.

 

7.           בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לשאלה האם החקירה קודמה כנדרש והתגברה רמת החשד וכן האם עמדת הפרקליטות עומדת בקנה אחד עם החלטת בית המשפט מיום 4.3.18 לנוכח הערת בית משפט זה בערר השלישי. בכל הנוגע לקצב קידום החקירה, קבע בית משפט קמא כי אכן בוצעו פעולות חקירה, אף כי קצב ביצוע הפעולות אינו משביע רצון ואינו עולה בקנה אחד עם הצורך להחיש את החקירה ולסיימה. אשר לרמת החשדות, קבע בית משפט קמא כי על פניו לא הוצגו לו אסמכתאות לחיזוק חשד לכך שהכספים הנוגעים לגבי "פרויקט פתח תקוה" הושגו באמצעים לא כשרים. אשר לעמדת הפרקליטות, קבע בית משפט קמא כי הצהרת הפרקליטות (כי "פרק זמן זה [3 חודשים] יספיק כדי לבצע את השלמות החקירה הנ"ל וכדי להשלים את לימוד התיק") אין בה כדי לענות על דרישת בית המשפט והערת בית המשפט המחוזי, כי עד ליום 27.5.17 יהיה על המדינה להכריע לגבי החקירה, לשבת או לחסד. בית המשפט קבע כי החקירה לא התקדמה בקצב ראוי מאז הדיון האחרון, רמת החשדות לא התחזקה, והעוררת רחוקה מלהכריע לגבי סיום החקירה. בית המשפט ציין כי אף שמדובר בחקירה שאינה פשוטה, מצופה מגופי החקירה להתמודד עם חקירות סבוכות מעין אלו תוך הקפדה על זכויותיהם של חשודים. בית המשפט ציין, כי מדובר בגורלות ולא רק בדיני ממונות ויש צורך לנקוט משנה זהירות כאשר תוצאות חקירה הן שיתוק כלכלי, הלכה למעשה, של חיי נחקרים. לאור כל הדברים הנ"ל, דחה בית משפט קמא את בקשת העוררת והורה על ביטול כל הצווים שהארכתם נתבקשה.

 

טענות העוררת

 

8.           לטענת העוררת, התמשכות החקירה עד כה נבעה מכך שמדובר בחקירה דינמית והחשדות העולים ממנה נחשפים כרבדים הנערמים זה על גבי זה. נטען, כי העובדות שנאספו בתיק מחייבות בדיקות מעמיקות הדורשות זמן לצורך איסוף ראיות – מסמכים וגביית הודעות מנחקרים שונים. הטענה היא, כי התמשכות החקירה נבעה מצרכים חקירתיים בלבד ולא מחילופי כוח אדם ברשויות האכיפה. העוררת הוסיפה וטענה, כי מדובר בתפיסה לצורך חילוט בשווי על פי חוק איסור הלבנת הון וכי תפיסת הרכוש נדרשת לצורך האפשרות כי יחולט בסוף ההליך, אם יורשע המשיב 1 בעבירות שיוחסו לו.

 

טענות המשיבים

 

9.           בא כוח המשיב 1 ציין בדיון, כי החקירה החלה בשנת 2011 וכי בהודעה לעיתונות משנת 2013 הודיעה המדינה כי מדובר בפרשייה במסגרתה הועברו כספים לארצות הברית וכן הוזכרו חשבוניות פיקטיביות המיוחסות לאביו של המשיב 1, .... צוין, כי בתקופה הרלבנטית (בשנים 2007-2009) היה המשיב 1 תושב חוץ ולא שלט על שום עסק בארץ. עוד צוין, כי בדיון מיום 14.2.18 השיב החוקר מטעם העוררת כי חומר החקירה הועבר אל הפרקליטות כדי לברר אם נדרשות השלמות, והוא העריך שתוך שבועיים תסתיים החקירה (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 2). עוד נטען, כי מכתב הפרקליטות שהוצג לבית משפט קמא תומך בקביעת בית משפט קמא, כי המדינה רחוקה מלהכריע לגבי סיום החקירה.         

 

10.         לטענת המשיבה 3, מוטלים עליה צווים העוצרים את פרויקט הבנייה בפתח תקוה, באופן המונע מן החברה למכור דירות בפרויקט וכן ליטול מימון בנקאי, בעוד החברה מחויבת להעביר לקבלן המבצע תשלומים חודשיים בסך של כ-500,000 ₪. נטען, כי כתוצאה מצווי איסור הדיספוזיציה אין אפשרות לגייס מימון כאמור ואין יכולת למכור את הדירות על מנת להשלים את בניית הבניין. כמו כן, צוין כי אי ביצוע התשלומים לקבלן מהווה הפרת ההתחייבויות מולו, וחושף את החברה בפני תביעות מצד הקבלן ונותני שירותים אחרים. הטענה היא, כי ללא הסרת צווי איסור הדיספוזיציה ומכירת הדירות, המחאות שנתנה החברה יוחזרו, הקבלן יפסיק לבנות והחברה תגיע להליך של כינוס נכסים, ובעקבות כך יינקטו הליכי פשיטת רגל כנגד המשיב 1. נטען, כי מצב דברים זה אינו עולה בקנה אחד עם טענת בא כוח העוררת בבית משפט קמא, על פיה מדובר בתפיסה ראשונית בלבד, מבלי לעצור את מהות הפעילות בחברה.

 

דיון והכרעה

 

11.         עיינתי בתיק החקירה שהוגש במהלך הדיון בערר. החלק הארי של חומר החקירה איננו מן הזמן האחרון, לרבות דוחות סיכום שהוצגו בפני בית משפט קמא כבר לפני כ-10 חודשים. רשימת הפעולות שבוצעו מיום הדיון הקודם (רשימה מיום 28.5.18) ושאליה התייחס בית משפט קמא אכן מלמדת כי קצב התקדמות החקירה איננו משביע רצון, כפי שנקבע בהחלטה נשוא הערר. לבית משפט קמא הוגש מכתבו של ראש תחום אכיפה כלכלית בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), מיום 10.6.18, המבקש להבהיר כי ככל שתתבצענה ההשלמות שהתבקשו, וככל שתידרשנה גם פעולות נגזרות מההשלמות שתבוצענה, הרי שלפי ההבנה את התיק ואת הצפי מההשלמות, וככל שלא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות בחקירה, ניתן יהיה לגבש ולשלוח כתב חשדות עד ליום 21.8.18. מכתב זה שנוסח בזהירות רבה ובהסתייגות תומך במסקנת בית משפט קמא, כי המדינה רחוקה מלהכריע לגבי סיום החקירה.

 

12.         בדיון שבפניי הוסבר כי פרויקט הבנייה בפתח תקווה נבנה על קרקע שבבעלות המשיב 1 ושניים אחרים, אשר צפויים לקבל שתי דירות מתוך שבע הדירות המתוכננות בפרויקט. שתי דירות נוספות נמכרו לצדדים שלישיים ונותרו שלוש דירות שניתנות למכירה. כתוצאה מהצווים לא ניתן לקבל מימון מבנקים לשם השלמת הפרויקט ואף לא ניתן למכור את שלושת הדירות. במצב זה, לא ניתן להמשיך ולשלם לקבלן המבצע והתוצאה הצפויה הנה כי הפרויקט ייעצר ויינקטו בקרוב מאוד צעדים משפטיים מצד בנק לאומי (אשר נתן מימון תמורת שעבוד הקרקע); מצד הקבלן שאינו מקבל את הכספים המגיעים לו ושנועדו להשלמת הבנייה; ומצד רוכשי הדירות שכבר נמכרו עקב עצירת הבנייה. המשיב 1 ביקש למכור את הזכויות בדירת המגורים שבבעלותו ובבעלות אשתו ובתמורה לשלם את החובות לבנק לאומי ולקבלן, אולם הדבר אינו אפשרי במידה שהצווים יישארו בתוקף.

 

13.         בבש"פ 1359/17, מדינת ישראל נ' יוסף ברוך ואח' (15.3.17), נקבע כי חילוט זמני של רכוש, בשווי רכוש הקשור בביצוע העבירה, לפי הפסד"פ, מתאפיין באיזונים ובלמים לפעילותה של המדינה, וכי עליה לפעול בגדרם. עוד נקבע בהחלטה זו, כי על המידתיות לקבל את ביטויה במתן עדיפות לסיום החקירה ולהגשת כתב אישום. צוין, כי דרישת 90 הימים לסיום החקירה אינה תמיד מציאותית, ברם, אין משמעות הדבר כי אין שעון בחדר החקירות ובאולמו של בית המשפט. בית המשפט הפנה באותה החלטה לעניין קודם (בש"פ 7446/12 די.אנ.דיאמונדס (2007) בע"מ נ' מדינת ישראל (1.11.12), בו נקבע כי במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בשאלת שחרור התפוס, עליו לתת את דעתו על כך כי ככל שמתארכים הליכי החקירה, כך על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה בשאלת ההצדקה לתפיסה. משכלול האינטרסים יש לבחון, בין היתר, מה מידת נחיצותו של בעל הקניין בנכס ושיעור נזקו משלילת החזקתו. נקבע בהקשר זה, כי יש הבדל בין תפוס המשמש אדם לעיסוקו ולמשלח ידו, לבין תפוס שאינו בר שימוש יום יומי. במקרה שלפניי, מדובר בנכס עסקי ובתהליך בנייה שהוא דינמי ומתקיים במקביל לחקירה. בניגוד לטענת העוררת, כאילו מדובר "בתפיסה ראשונית" שאינה עוצרת את פעילות החברה, המצב העובדתי הוא הפוך. הצווים בהחלט עוצרים את התקדמות וסיום הליך הבנייה ואת מכירת הדירות הנותרות שטרם נמכרו ויש בהארכת תוקפם, סיכון ממשי ביותר לחיסול פעילות החברה.

 

14.         לאור הכללים  האמורים, צדק בית משפט קמא כאשר ערך בהחלטתו איזון בין האינטרסים של העוררת באכיפת הוראות החוק בעקבות החשדות המפורטים בחומר החקירה, לבין האינטרסים של המשיבים, הצפויים לנזק כבד ביותר כתוצאה מהארכת תוקפם של הצווים, בכל הנוגע לפרויקט בפתח תקווה, שהוא פרויקט בנייה הצפוי בטווח המידי לקרוס, וכתוצאה מכך, עלול להביא את המשיבה 3 להליך של כינוס נכסים או פירוק ואת המשיב 1 להליכי פשיטת רגל. כאשר בוחנים את הימשכות החקירה מאז שהחלה ובנוסף את קצב השלמות החקירה מאז מועד דוחות הסיכום שהוצגו לבית משפט קמא, נראה כי האיזון נוטה לטובת המשיבים, כשמדובר בנכס עסקי ופרויקט בניה חי, על סף קריסה.

 

15.         לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי צדק בית המשפט קמא בדחותו את בקשת המדינה להאריך את תוקף הצווים ובהחלטתו להורות על ביטול כל הצווים שהערכתם נבקשה. אשר על כן, הערר נדחה.

 

 

 

 

 

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

 

5129371נציגי העוררת מתבקשים לקחת חזרה את קלסר החקירה שהופקד אצלי, בתאום מראש.

54678313

 

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.      

                                                                                                   

5129371

54678313

אביגדור דורות 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה