בבית המשפט העליון

 

בר"ם 7116/23

בר"ם 1933/24

 

לפני:

כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג

כבוד השופטת דפנה ברק-ארז

כבוד השופט דוד מינץ

 

המבקש בבר"ם 7116/23:

פלוני

 

 

המבקש בבר"ם 1933/24:

פלוני

 

נגד

 

המשיבה בבר"ם 7116/23:

מדינת ישראל

 

 

המשיבות בבר"ם 1933/24:

 

1. ועדת השחרורים המיוחדת

2. בית המשפט המחוזי בנצרת

3. היועצת המשפטית לממשלה

 

 

המבקשת להצטרף כ"ידידת בית המשפט"

בבר"ם 7116/23:

 

 

הסניגורית הציבורית

 

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.9.2023 בעת"א 59562-03-23 שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה מ' ברנט והשופטים ש' בורנשטין וע' מיכלס;

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 5.2.2024 בעת"א 6981-01-24 שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' הוד, ח' סבאג וא' לינדנשטראוס

 

תאריך ישיבה:

י"ב אדר התשפ"ה (12 מרץ 2025)

בשם המבקש
בבר"ם 7116/23:

 

 

עו"ד איתן פינקלשטיין; עו"ד דוד יפתח; עו"ד מאור שגב

בשם המבקש

בבר"ם 1933/24:

 

עו"ד גיל שפירא; עו"ד מורן נירשברג-דרורי

 

 

בשם המשיבה בבר"ם 7116/23 והמשיבה 3 בבר"ם 1933/24:

 

 

עו"ד מיטל בוכמן-שינדל

 

 

בשם המבקשת להצטרף כ"ידידת בית המשפט":

 

עו"ד גיל שפירא, עו"ד מורן כרמון

 

 

 

פסק-דין

 

השופטת דפנה ברק-ארז:

​

1.         האם הוועדה הדנה בבקשה לקצוב עונש מאסר עולם של אסיר יכולה להביא במניין שיקוליה את השאלה האם האסיר שילם פיצויים לנפגעי העבירה, כלומר למשפחתו של המנוח שהוא גרם למותו? זו השאלה שעומדת במרכזן של בקשות רשות הערעור שבפנינו. שאלה נלווית שהתעוררה בקשר לכך היא האם יש להבחין לעניין זה בין סוגי פיצויים, ובפרט בין פיצוי שהושת במסגרתו של ההליך הפלילי לבין פיצוי שנפסק בגדרו של הליך אזרחי?

 

המסגרת הנורמטיבית

 

2.         סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה מסמיך את נשיא המדינה "לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". סמכות זו כוללת את האפשרות להמיר את עונשו של אסיר המרצה מאסר עולם בעונש מאסר קצוב. בהתאם לכך, סעיף 29(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על-תנאי או החוק) קובע כי ועדת שחרורים מיוחדת (להלן: הוועדה המיוחדת או הוועדה) רשאית להמליץ לנשיא המדינה לקצוב את עונשו של אסיר עולם שביקש זאת. הסעיף קובע כי ניתן לעשות כן לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מתחילת ריצויו של עונש המאסר, וכי הוועדה רשאית להמליץ על קציבתה של תקופה שלא תפחת משלושים שנים. בהמשך לכך, סעיף 29(ד) לחוק קובע אילו שיקולים על הוועדה המיוחדת להביא בחשבון כאשר היא מגבשת את המלצתה, וזוהי לשונו:

 

"לשם גיבוש המלצתה לנשיא המדינה בשאלה האם לקצוב עונש מאסר עולם של אסיר ולאיזו תקופה, תשקול ועדת שחרורים מיוחדת שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, וכן לנסיבותיו האישיות של האסיר; ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, במקרים חריגים, לאפשר לאסיר לטעון את טענותיו לפניה, לשם גיבוש המלצתה כאמור" (ההדגשה הוספה – ד' ב' א').

 

3.         למען הסדר הטוב יצוין כי הדיון שבפנינו נסב על סמכות שונה ומובחנת מסמכות ההחלטה על שחרור על-תנאי ממאסר. כידוע, חוק שחרור על-תנאי מקנה לוועדת שחרורים ("רגילה") סמכות לשחרר על-תנאי אסיר שנשא שני שלישים לפחות מתקופת המאסר שהושתה עליו. סעיף 9 לחוק קובע מהם השיקולים הכלליים שצריכה ועדת השחרורים לשקול בבואה לבחון בקשה לשחרור מוקדם ומיד בהמשך לכך מגדיר רשימה מפורטת – אך פתוחה – של נתונים ספציפיים שוועדת השחרורים צריכה להביא בחשבון לצורך כך. בין הנתונים שנמנים שם במפורש נכללת השאלה האם האסיר שילם או לא שילם פיצוי שהושת עליו מכוח סעיף 77 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) – המאפשר פסיקת פיצוי בתום ההליך הפלילי ומוגבל לתקרה של 258,000 שקלים.

 

4.         כפי שניתן לראות, סעיף 29(ד) לחוק, שעומד כאמור במרכז ענייננו, נוקט בלשון כללית יותר מזו של סעיף 9 לחוק, ומונה אך מספר שיקולים שאותם רשאית הוועדה המיוחדת לשקול לשם גיבוש המלצתה לנשיא המדינה בנוגע לקציבת עונשו של אסיר עולם. לעומת סעיף 9, סעיף 29(ד) לא קובע במפורש אילו נתונים ישמשו את הוועדה המיוחדת לצורך בחינה זו.

 

5.         על רקע כל אלה, השאלה המונחת לפתחנו היא האם, בשים לב לעקרונות הכלליים שמתווה סעיף 29(ד) לחוק, שאלת התשלום או אי-התשלום של הפיצויים שהושתו על האסיר (והטעמים שהובילו לכך) היא נתון רלוונטי שהוועדה המיוחדת רשאית להביא בחשבון לצורך גיבוש המלצתה. שאלת משנה שמתעוררת בענייננו היא האם יש להבחין בעניין זה בין פיצויים שהושתו על האסיר במסגרת ההליך פלילי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, לבין פיצויים שהושתו עליו (לטובת משפחתו של קורבן העבירה) במסגרת הליך אזרחי.

 

המקרים שבפנינו

 

6.         הסוגייה שהונחה לפתחנו התעוררה בגדרם של שני מקרים, שבכל אחד מהם היה מעורב אסיר שטרם שילם את מלוא סכום הפיצויים שבו חויב. לצד זאת, לכל אחד מהמקרים מאפיינים משלו, ואלה יוצגו כאן בקצרה.

 

7.         בר"ם 1933/24 – במקרה זה נדון עניינו של אסיר המרצה עונש מאסר עולם החל משנת 2013 בגין הרשעתו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין כנוסחו אז. יוער כי הרצח במקרה זה בוצע מתוך מניע כלכלי, בשל חובות שאליהם נקלע המבקש. לצד עונש המאסר, על המבקש הוטל בגזר הדין תשלום פיצוי כספי לנפגעות העבירה, בנותיה של המנוחה שהוא הורשע ברציחתה, בסך של 258,000 שקלים, מכוח סעיף 77 לחוק העונשין. בשנת 2016 הפקיד המבקש בקופת הפיצוי סך של 20,000 שקלים, אך מאז ועד לשנת 2020, למרות הסדר תשלומים שנקבע לו, הוא לא העביר סכומים נוספים. בשנת 2020 הגיע המבקש להסדר תשלומים עם המרכז לגביית קנסות שלפיו הוא יפקיד סכום של 1,000 שקלים מדי חודש במשך שלוש שנים בקופת הפיצוי, תקופה שבמהלכה יהיה עליו להתארגן לצורך תשלום של יתרת החוב – כך שהחוב כולו ישולם עד לסוף שנת 2023. המבקש עמד בכל התשלומים שנדרשו ממנו בתקופה זו. בחודש אוקטובר 2023 המבקש הגיש שתי בקשות למרכז לגביית קנסות, להמשיך ולשלם את הפיצויים בהתאם להסדר זה, אך אלה נדחו. חרף האמור, כך נטען, המבקש ממשיך ומשלם 1,000 שקלים בחודש לקופת הפיצוי. במועד הגשת בקשת רשות הערעור יתרת החוב שלו עמדה על סך של כ-480,000 שקלים, סכום שרובו הוא תולדה של הריבית שנוספה לסכום המקורי.

 

8.         ביום 3.12.2023 התקיים דיון בוועדה המיוחדת בעניינו של המבקש בבר"ם 1933/24. במסגרת חוות דעת סוציאלית שהוגשה לוועדה המיוחדת צוין כי המבקש עבר כברת דרך משמעותית בין כותלי בית הסוהר ושמר על אורח חיים יציב ותקין. עוד צוין בחוות הדעת הסוציאלית כי קציבת עונשו של המבקש תשמש מנוף להמשך התהליך הטיפולי-שיקומי שהוא עובר. חוות הדעת אף פירטה כי המבקש השתלב במסגרות טיפול שונות בין כותלי בית הסוהר, ובין היתר בקבוצת כישורי חיים, בקבוצת שליטה בכעסים, במחלקה ייעודית לטיפול בעבירות אלימות, בקבוצות דינאמיות שונות המיועדות לאסירי עולם ובפרויקטים רבים נוספים. הוועדה המיוחדת התרשמה, בין היתר, כי המבקש מפיק תועלת גבוהה מהמסגרות הטיפוליות וכי הוא משקיע מאמצים בתהליך השיקום. יחד עם זאת, הוועדה המיוחדת המליצה שלא לקצוב את עונשו של המבקש מאחר שסברה כי הוא לא פועל בנחישות מספקת להסדרת תשלום הפיצוי לנפגעות העבירה.

 

9.         על כך הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, וזו נדחתה ביום 5.2.2024 (עת"א 6981-01-24, השופטת ע' הוד, השופט ח' סבאג והשופטת א' לינדנשטראוס). בפסק הדין צוין כי המבקש לא עמד בהסדרי התשלומים שהוגדרו לו לאורך השנים וכי לא הוצגו ראיות המצביעות על מאמצים שעשה לגיוס כספי הפיצויים. עוד הודגש כי בנסיבות שבהן הרצח בוצע בשל מניע כספי, קיימת חשיבות משמעותית לתשלום הפיצוי כחלק מנטילת האחריות.

 

10.       בבקשת רשות הערעור שנסבה על פסק דין זה טוען המבקש, במישור העקרוני, כי אין לדחות בקשה לקציבת עונש שהגיש אסיר עולם על יסוד אי-תשלום פיצוי לקורבן העבירה בלבד. בהקשר זה מפנה המבקש לרע"ב 3749/17 סטצנקו נ' בית המשפט המחוזי מרכז לוד (27.3.2018) (להלן: עניין סטצנקו), שעסק בשיקולים שיש להביא בחשבון במסגרת החלטה שעניינה בשחרור על-תנאי. באותו המקרה נקבע כי אין לתת לשיקול בדבר תשלום פיצוי לקורבן העבירה "מעמד על" וממילא אין לראות בו "תנאי סף" לשחרור מוקדם. המבקש טוען כי יש להקיש מעניין זה למקרה דנן בבחינת קל וחומר. זאת, בשים לב לכך שבניגוד לסעיף 9 לחוק, הכולל התייחסות מפורשות לשיקול בעניין תשלום פיצוי לקורבן העבירה, סעיף 29(ד) לחוק אינו כולל כל התייחסות כזו.

 

11.       במישור הפרטני, המבקש בהליך זה טוען כי אין ביכולתו לעבוד בהיקף שיאפשר לו לשלם את מלוא הפיצוי, אשר סכומו רק הולך ותופח. בהקשר זה נטען כי בשל אי-קציבת עונשו, המבקש אף אינו יכול להשתלב באגף השיקום – שבו מתאפשרת עבודה בהיקף שעות גדול יותר, שהייתה אף היא מאפשרת להגדיל את סכומי הכסף המופקדים בקופת הפיצוי. המבקש מבהיר כי אין לו עורף משפחתי שיכול לסייע לו או נכסים שיש ביכולתו לממש לצורך תשלום הפיצוי.  

 

12.       בר"ם 7116/23 – במקרה זה נדון עניינו של אסיר המרצה מאז שנת 2006 עונש מאסר עולם שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין בנוסחו הישן. גם עניינו של המבקש בתיק זה נדון בפני הוועדה המיוחדת, וביום 19.2.2023 זו דחתה את בקשתו להמליץ על קציבת עונשו. הנימוק העיקרי לדחייה היה אי-תשלום פיצוי בסך של כשני מיליון שקלים, שבו המבקש חויב במסגרת ההליך האזרחי שהוגש נגדו מטעם עזבונו של קורבן העבירה. בדיון שהתקיים בעניינו של מבקש זה בפני הוועדה המיוחדת, הוגשה חוות דעת סוציאלית שבה צוין כי הוא נוטל אחריות למעשיו, מבטא חרטה, וכן מביע אמפתיה כלפי קורבן העבירה וכלפי האבדן שחוותה משפחתו. עוד צוין כי המבקש השתתף בקבוצות טיפוליות שונות וכי הרושם המתקבל ממנו הוא חיובי. עם זאת, החלטתה של הוועדה המיוחדת שדחתה את בקשתו התבססה, בעיקרו של דבר, על אי-תשלום הפיצוי האזרחי שהושת עליו. בהחלטה צוין כי בהינתן הצורך בהבעת אמפתיה שיש לתת לה תוכן, ובהינתן יחסי הכוחות בין משפחת המנוח למבקש – "סילוק משמעותי של הפיצוי יהווה תפנית בהתנהלותו של האסיר... לאחר שהאסיר יחל בסילוק משמעותי של הפיצוי ויכנס למתווה מסודר של סילוק הפיצוי עד תום, ניתן יהיה לחזור ולשקול את בקשתו".

 

13.       על כך הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, וזו נדחתה ביום 6.9.2023 (עת"א 59562-03-23, השופטת הבכירה מ' ברנט והשופטים ש' בורנשטין ו-ע' מיכליס). בפסק הדין נקבע כי –

 

"יש להתייחס לתשלום הפיצוי האזרחי שנפסק... כהתייחסות לפיצוי הפלילי. זאת מן הטעם כי התכלית העומדת ביסוד פסיקת הפיצוי בהליך הפלילי אינה שונה במהותה מהתכלית העומדת מאחורי הפיצוי הנפסק בהליך האזרחי, דהיינו לשפות את קורבן העבירה על הנזק שנגרם לו... על כן רשאית הוועדה להסתמך על אי תשלום הפיצוי האזרחי בהחלטותיה, באותה מידה שהיא רשאית להסתמך על אי תשלום הפיצוי הפלילי, ועל בסיס אותם שיקולים" (שם, בפסקה 11).

 

           בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה חמורות וכי לא חל שינוי בהערכת המסוכנות בעניינו של המבקש במשך תקופה של למעלה מארבע שנים. על רקע זה נקבע כי אי-תשלום הפיצוי מלמד כי החרטה שגילה המבקש לוקה בחסר, וכי בהבעת אמפתיה מילולית אין די. כן צוין כי מאז שניתן פסק הדין בהליך האזרחי שחייב את המבקש בתשלום פיצוי חלפו כתשע שנים, שבמהלכן הוא לא ביצע ולו תשלום אחד, הגם שהופקדו עבורו בחשבון הקנטינה כספים.

 

14.       בבקשת רשות הערעור שהוגשה על כך נטען, במישור העקרוני, כי אי-תשלום פיצוי אזרחי אינו יכול לשמש נסיבה אשר בגינה תסורב בקשתו של אסיר לקציבת עונשו (תוך הבחנה בין אי-תשלום של פיצוי כזה לבין אי-תשלומו של פיצוי שנפסק במסגרת הליך פלילי). המבקש במקרה זה מדגיש את ההבדלים בין פיצוי שנפסק בהליך אזרחי לבין פיצוי שנפסק בהליך פלילי. בהקשר זה מציין המבקש, בין היתר, כי פסיקת פיצויים בהליך אזרחי נעשית על בסיס פרמטרים שאינם קשורים בהכרח למידת האשמה של הפוגע, אלא לנזק שנגרם, בין השאר, בזיקה לכושר השתכרותו של הנפגע. כן מתייחס המבקש לכך שפסיקת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין מוגבלת לתקרה הסטטוטורית של 258,000 שקלים ביחס לכל נפגע, בעוד שפסיקת פיצויים בהליך אזרחי אינה כפופה למגבלה זו, ועל כן יכולה להגיע לסכומים גבוהים בהרבה. המבקש טוען כי בשים לב לאפשרויותיו המוגבלות של אסיר להשתכר בין כותלי בית הסוהר, הבדל זה בין סוגי הפיצויים הוא משמעותי ביותר, כך שלהתחשבות בתשלום פיצוי אזרחי פוטנציאל משמעותי יותר להפלות לרעה אסירים שאין להם יכולות כלכליות. כן נטען כי ההתחשבות בתשלום פיצוי שנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין עולה בקנה אחד עם קיומו של מנגנון הגבייה באמצעות המרכז לגביית קנסות, המתחשב במצבו הכלכלי של האסיר ומאפשר לפרוס את החוב לתשלומים. לעומת זאת, כך טוען המבקש, הדבר לא מתאפשר ביחס לפיצויים בהליך אזרחי, נוכח העובדה שמשפחתו של המנוח יכולה להימנע מפנייה להליך הוצאה לפועל, ואף לסרב לקבל את הפיצויים לשיעורין. בסיכומו של דבר המבקש טוען כי יש לקבוע כי אי-תשלום של פיצוי אזרחי לא ישמש קריטריון רלוונטי בשיקוליה של הוועדה המיוחדת לעניין קציבת עונש מאסר. לחלופין, המבקש טוען כי יש לקבוע ששיקול זה לא יהווה קריטריון מוביל מקום בו יתר השיקולים מאפשרים לקצוב את העונש.

 

דיון והכרעה

 

15.       ביום 12.3.2025 התקיים הדיון בשתי הבקשות בפנינו. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, ובשל ההיבט העקרוני של השאלות שהבקשות מעוררות, אנו מורים על מתן רשות ערעור במקרה זה. זאת, ביחס לשאלה האם הוועדה המיוחדת רשאית להביא בחשבון את שאלת התשלום (או אי-התשלום) של פיצוי אזרחי או פלילי שהושת על אסיר במסגרת גיבוש המלצתה ביחס לקציבת עונשו. בהתאם, מעתה ואילך המבקשים יכונו המערערים. כפי שיפורט להלן, דין הערעורים להתקבל באופן חלקי בלבד. אנו סבורים כי הוועדה המיוחדת רשאית להביא בחשבון נתון זה במסגרת שיקול הדעת הנתון לה בהתאם לסעיף 29(ד) לחוק. עם זאת, וכפי שיובהר להלן, על הוועדה לבחון נתון זה לצד יתר הנתונים המובאים לפתחה ולא כנתון בלעדי המכריע את הכף. כמו כן, ככל שהפיצוי לא שולם, או שולם בחלקו, על הוועדה לבחון את הסיבות העומדות מאחורי אי-התשלום במקרים המתאימים, תוך התחשבות במצבו הכלכלי של האסיר ובנסיבותיו האישיות. בנוסף, עליה להתחשב בהבדלים הרלוונטיים בין פיצוי שנפסק במסגרת הליך פלילי לבין פיצוי שנפסק במסגרת הליך אזרחי, הכול כפי שיפורט בהמשך. בשים לב לאמור ולצורך שמירה על אחידות ושוויון בין אסירים, אנו סבורים שיש מקום להתקנת נוהל מסודר, המפרט את כלל הנתונים שעל הוועדה המיוחדת להביא בחשבון במסגרת גיבוש המלצתה (ראו והשוו: עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688, 699 (1983)). בתוך כך, כאמור, אנו סבורים שיש לכלול את מלוא הנתונים הרלוונטיים ביחס לשאלת תשלום הפיצויים על-ידי האסיר, בהתאם למתווה שיוצג להלן. בהתאם לכך, אנו מורים כי יש להחזיר לדיון בוועדה המיוחדת את המקרים הקונקרטיים שלפנינו, וזאת על מנת שתדון בהם על בסיס המתווה האמור ולפי הנוהל שייקבע.

 

16.       בשלב זה של התפתחות הפסיקה, טרם נערך בבית משפט זה דיון עקרוני ומקיף ביחס לשיקול דעתה של הוועדה המיוחדת והנתונים שעליה להביא בחשבון בבואה לגבש את המלצתה ביחס לקציבתו של עונש מאסר עולם. בכל מקרה, כנקודת מוצא לדיון משמשת לשונו של סעיף 29(ד) לחוק, שהיא כללית ורחבה. כאמור, נוסח הסעיף אינו כולל פירוט של הנתונים שעל הוועדה המיוחדת להביא בחשבון, אלא אך שיקולים כלליים שעליה לשקול. הדברים אף מתיישבים עם פסיקתו של בית משפט זה, שבה הובהר כי "קשת השיקולים" שהוועדה המיוחדת רשאית לתת עליהם את דעתה בהתאם לסעיף 29(ד) "היא רחבה מאוד" (ראו: ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 738, 750 (2004). ראו גם: רע"ב 10412/07 נג'מי נ' ועדת שחרורים מיוחדת, פסקה 17 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (22.3.2010) (להלן: עניין נג'מי)).

 

17.       כאמור, סעיף 29(ד) מתייחס למספר "עקרונות על" שלפיהם על הוועדה המיוחדת לגבש את המלצתה. בהקשר זה הסעיף מבהיר כי על ועדת השחרורים המיוחדת לשקול "שיקולים עונשיים המתייחסים לטיב העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, וכן לנסיבותיו האישיות של האסיר". במילים אחרות, הסעיף מונה שתי קבוצות של שיקולים עונשיים שעל הוועדה להביא בחשבון: הראשונה – שיקולים שעניינם בעבירה, ובתוך כך טיב העבירה, נסיבות ביצועה והתוצאות שהעבירה גרמה להן. השנייה – שיקולים שעניינם באסיר, ונסיבותיו האישיות. בהקשר זה יצוין כי בעניין נג'מי הובהר כי בהתאם לתכליתו הכללית של חוק שחרור על-תנאי, גם סעיף 29(ד) שואף "לאזן בין שיקולי ענישה מובהקים, לרבות שיקולי הרתעה והלימה, לבין שיקולים שיקומיים לסוגיהם השונים" (שם, בפסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה ביניש).

 

18.       בעיקרו של דבר, בחינת השאלה של תשלום הפיצוי מתיישבת הן עם התייחסותו של סעיף 29(ד) ל"תוצאותיה" של העבירה הן עם התייחסותו ל"נסיבותיו האישיות של האסיר".

 

19.       תוצאות העבירה – כאמור, במסגרת קבוצת השיקולים שעניינם בעבירה עצמה, על הוועדה המיוחדת להביא בחשבון את התוצאות שהעבירה גרמה להן. במובן זה ההתייחסות לשאלת הפיצוי היא מתבקשת, שהרי הפיצוי נועד לצמצם, ולו במידת מה, את השלכות המעשים על קורבן העבירה. בהתאם לכך, השאלה אם אסיר שילם או לא שילם את הפיצוי שהושת עליו עשויה להשפיע באופן ישיר על שאלת תוצאותיה של העבירה, וניסיונו של האסיר לכפר על תוצאות אלה. ניתן לכאורה לצפות כי מי שמגלה חרטה ומבקש לשאת באחריות למעשיו ולצמצם את תוצאותיה של העבירה שביצע, יעשה כל שלאל ידו כדי לפצות את נפגע העבירה או את בני משפחתו. על כן, תשלום פיצוי למשפחתו של הקורבן הוא בגדר נתון רלוונטי שעל הוועדה המיוחדת להביא בחשבון במסגרת גיבוש המלצה בעניין קציבת עונש, וזאת בשל הקשר ההדוק שיש לכך לתוצאות העבירה.

 

20.       נסיבותיו האישיות של האסיר – שאלת התשלום (או אי-התשלום) של פיצוי שהושת על האסיר רלוונטית גם לקבוצת השיקולים שעניינם בנסיבותיו האישיות של האסיר. אנו סבורים כי נתונים בדבר הליך טיפולי שעבר האסיר בין כותלי בית הסוהר, התנהגות טובה בתקופת מאסרו, חרטה שהביע על המעשים או נטילת אחריות מצדו לביצועם, הם חלק מאותן נסיבות אישיות שעל הוועדה המיוחדת להביא בחשבון לצורך גיבוש המלצתה בעניין קציבת עונשו. מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם האמור בסימן א'1 לחוק העונשין, הקובע מהם "העקרונות והשיקולים המנחים בענישה", והמתייחס בין היתר ל"נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה" שישפיעו על גזירת עונשו של נאשם (ראו סעיף 40יא לחוק העונשין). בין נסיבות אלה, מתייחס חוק העונשין, ל"נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב" (סעיף 40יא(4)), ל"מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה" (סעיף 40יא(5)) וכן לשיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, התנהגות חיובית ותרומה לחברה (סעיפים 40יא(6)-40יא(7)). שאלת תשלום הפיצוי עשויה להוות אינדיקציה למידת החרטה שמביע האסיר, כמו גם למידה שבה הוא נוטל אחריות למעשיו, מפנים את הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה שביצע ופועל לתיקונו. על כן, אנו סבורים כי שאלת תשלום הפיצוי על-ידי האסיר, בהיותה נוגעת גם לנסיבותיו האישיות, צריכה להישקל במסגרת גיבוש המלצתה של הוועדה המיוחדת ביחס לקציבת עונשו.

 

21.       לא מיותר להטעים כי כל אלה – חרטה, נטילת אחריות, הפנמת הנזק – יכולות לקבל ביטוי פרקטי בתשלום הפיצוי רק כאשר לאסיר אכן יש מקורות כספיים שהוא נמנע מלעשות בהם שימוש. אף היבט זה הוא חלק מנסיבותיו של האסיר. עמידה נוקשה יתר על המידה על החובה לשלם פיצוי, בנסיבות שבהן לאסיר אין אפשרות כלכלית לעשות זאת, כמוה כענישה נוספת בשל עוני. לפיכך, בחינת תשלום הפיצויים צריכה להיעשות בהתחשב ביכולותיו של האסיר. בהקשר זה על הוועדה להביא בחשבון, בין היתר, את יכולת ההשתכרות של האסיר בכלא, את הנכסים והמקורות הכספיים האחרים שעשויים לסייע לו, כמו גם את המאמצים שעשה על מנת לשלם את הפיצוי למשפחתו של הקורבן. בנוסף, על הוועדה להתחשב בגובה סכום הפיצוי (וכפי שיפורט בהמשך הדברים תוך התחשבות בשאלה אם מדובר בפיצוי פלילי או אזרחי). לא למותר לציין בהקשר זה, כפי שעולה מעניינו של המערער בבר"ם 1933/24, כי לאמיתו של דבר אי-קציבת העונש כשלעצמה עשויה להוות גורם שמקשה על תשלום הפיצויים. כך, דומה כי כל עוד עונש של מאסר עולם נותר בלתי-קצוב, אין לאסיר אפשרות להשתלב באגף השיקום ולעבוד בהיקפים משמעותיים יותר. במצבים שבהם מלכתחילה האסיר נכלא כאשר אין ברשותו נכסים או מקורות כספיים כלשהם, הדבר משליך במישרין על יכולתו להגדיל את תשלומי הפיצויים בפועל. בנסיבות אלו עלול להיווצר מעגל שוטה שבמסגרתו אי-קציבת העונש בשל אי-תשלום הפיצויים מעכבת את ביצוע התשלום הלכה למעשה.

 

22.       לאמיתו של דבר, הגם שעניין סטצנקו עסק בסעיף 9, ולא בסעיף 29(ד), ככל שהדברים נוגעים להתחקות אחר התכלית של תשלום הפיצוי ולמשקל שיש לתת לה, הדברים שנאמרו שם יפים בשינויים המחויבים. כפי שהוסבר שם:

 

"תשלום הפיצוי עשוי להוות אינדיקציה למידה שבה הפנים האסיר את הנזק והפגיעה שהסב לקורבן העבירה; לרצונו לכפר על הסבל והנזק שגרם; ולהתקדמותו בהליך השיקום" (שם, בפסקה 19 לפסק דינה של השופטת ברון).

 

23.       לצד האמור, וכמו שהוסבר שם, יש להדגיש כי אי-תשלום פיצויים אינו יכול לשמש כשיקול בלעדי ומכריע לדחיית בקשה לקציבת עונש. הגם ששאלת תשלום הפיצוי לקורבן העבירה היא נתון רלוונטי שהוועדה המיוחדת רשאית להביא בחשבון, אין מדובר בתנאי סף – אלא רק בנתון אחד מבין שורה של נתונים שעליה לתת עליהם את הדעת כמכלול (ראו והשוו: עניין סטצנקו, בפסקה 21 לפסק דינה של השופטת ברון). לא למותר לציין כי בעוד שהמחוקק קבע בחוק העונשין את האפשרות של "מאסר במקום קנס" (ראו סעיף 71 לחוק העונשין), לא נקבעה סנקציה דומה בכל הנוגע לאי-תשלום פיצויים. התחשבות בתשלום פיצויים לקורבן העבירה כשיקול מכריע בהחלטה אם לקצוב עונש, כמוה כקביעת מנגנון עקיף של "מאסר במקום פיצוי" (ראו והשוו: עניין סטצנקו, בפסקה 20; דנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק בוקובזה, פסקה 10 לחוות דעתי (13.9.2017) (להלן: עניין טווק)).

 

24.       אם כן, בהינתן שיש מקום לראות בתשלום פיצוי לקורבן העבירה כאחד מהנתונים שעל הוועדה המיוחדת להביא בחשבון, האם יש מקום להבחין בין פיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין לבין פיצוי שמקורו בפסק דין אזרחי? על אף מיקומו בחוק העונשין, פיצוי שנפסק בהליך פלילי לפי סעיף 77 הוא בעיקרו של דבר "פיצוי אזרחי". וכפי שצוין בעבר, "הוראת סעיף 77, מעיקרה ובתוכנה, מהווה היא נטע זר בדין העונשין. המחוקק שתל זרע של משפט אזרחי בתוככי דין העונשין, אך זריעה זו לא שינתה מאופיו ומאפיונו של הזרע ושל צאצאיו" (רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 462 (2002). ראו גם: עניין טווק, בפסקה 15 לפסק דינה של השופטת א' חיות). פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין נועד "לתת ביטוי במסגרת ההליך הפלילי לנזקו ולסבלו של הניזוק מן העבירה, ולאזן בין האינטרס להעניק לקורבן העבירה פיצוי מהיר ויעיל לבין הצורך למנוע את הפיכתו של ההליך הפלילי להליך בעל אופי אזרחי, על כל הכרוך בכך" (גיל סיגל ואורי ניר "פיצויים לקורבנות עבירה בתאונות דרכים – האם הם עומדים בסתירה לעקרון ייחוד העילה?" עיוני משפט לו 621, 631 (2015); עניין טווק, בפסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה חיות). כך, בדומה לפיצוי האזרחי, גם הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי נועד לתקן את ה"נזק" שנגרם לקורבן העבירה. בהמשך לאמור לעיל ובשים לב לדמיון המהותי בין פיצוי שנפסק לפי סעיף 77 לחוק העונשין לבין פיצוי נפסק במסגרת הליך אזרחי, בשני המקרים התשלום עשוי להוות אינדיקציה לכך שהאסיר נושא באחריות על מעשיו, מביע חרטה, מפנים את הנזק והפגיעה שהסב לקורבן ומעוניין להשתקם. על כן, אנו סבורים כי הוועדה רשאית להתחשב אף בשאלה האם האסיר שילם או נמנע מלשלם פיצוי שהושת עליו גם במסגרת הליך אזרחי.

 

25.       עם זאת, על הוועדה להביא בחשבון את מאפייניהם הייחודיים של כל אחד מסוגי הפיצויים ואת ההבדלים ביניהם, בין השאר בהתייחס לגובה הסכום ולמנגנון הגבייה.

 

26.       בראש ובראשונה, על הוועדה להביא בחשבון כי בעוד שסעיף 77 לחוק העונשין קובע תקרה סטטוטורית של 258,000 שקלים לכל עבירה, פסיקת פיצויים בהליך האזרחי אינה כפופה למגבלה כזו, ועשויה להגיע למיליוני שקלים. על כן, ייתכנו מצבים שבהם האסיר החל לשלם את הפיצוי האזרחי, או עשה מאמץ לתשלום, אך טרם השלים חלק משמעותי בו בשל סיבות מובנות, הקשורות, בין היתר, למצבו הכלכלי טרם כניסתו לכלא וליכולת השתכרותו בתקופת המאסר. לפיכך, בחינת תשלום הפיצויים צריכה להיעשות ביחס ישיר ליכולותיו של האסיר ולא ביחס לגובה הסכום הכולל. כך, מצב שבו שהאסיר עשה מאמצים מצדו לתשלום הפיצויים ולתקן את הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה שביצע עשוי להניח את הדעת, אף אם החלק ששילם מסך הפיצוי שנפסק לחובתו אינו משמעותי (ונובע ממצבו הכלכלי).

 

27.       הבדל חשוב נוסף נעוץ במנגנון הגבייה ביחס לכל אחד מסוגי הפיצויים. כך, הגורם שאחראי על גבייתם של פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין הוא המרכז לגביית קנסות, אשר מוסמך לקבוע לאסיר הסדר תשלומים, תוך התחשבות במצבו הכלכלי ויכולות השתכרותו. לעומת זאת, הגורם שיכול לטפל בגבייתו של פיצוי הנפסק בהליך אזרחי הוא נפגע העבירה, ובנסיבות של מוות – משפחת המנוח. אכן, משפחתו של קורבן העבירה אינה חייבת לנקוט בהליכי גבייה. אולם, לכאורה יש מקום להתחשב בפעולות שנעשו מצד האסיר לנסות ולהסדיר את התשלום.

 

28.       לנוכח האמור לעיל, דומה כי על מנת להתחשב כראוי בשיקול שעניינו אי תשלום פיצוי (בין שנפסק לפי סעיף 77 לחוק העונשין ובין שנפסק במסגרת הליך אזרחי), התשתית העובדתית המונחת בפני הוועדה צריכה לכלול פירוט בסיסי ביחס ליכולת הכלכלית של האסיר ולמאמצים שנעשו על ידו עד כה לתשלום הפיצוי. זה המקום להוסיף ולהבהיר כי הוועדה המיוחדת אינה מקיימת הליך אדברסרי, וממילא היא מגבשת המלצה בלבד כאשר ההחלטה הסופית בנושא מסורה לנשיא המדינה. אולם, אין בכך כדי לפטור אותה מן החובה לקבל החלטה על בסיס תשתית עובדתית מלאה. המקרים שבפנינו משקפים מצב שבו לצד המחלוקות העקרוניות הצדדים היו חלוקים אף בפן העובדתי. כך למשל, ביחס למערער בבר"ם 1933/24 טענה המדינה כי הוא העביר למשפחתו במהלך תקופת מאסרו סכומי כסף משתנים בסך של 1,500-1,000 שקלים לחודש, בעוד שלטענתו כל שכרו שימש לצורך ההפקדות החודשיות לטובת תשלום הפיצויים במסגרת ההסדר הזמני עם המרכז לגביית קנסות. זוהי מחלוקת עובדתית פשוטה שביחס אליה יכולה לצמוח תועלת רבה מהבאת העובדות הרלוונטיות בפני הוועדה.

 

29.       על רקע זה, יש מקום לקביעת נוהל מסודר המפרט את כלל הנתונים שעל הוועדה המיוחדת להביא בחשבון במסגרת גיבוש המלצתה, ובכלל זה נתונים בדבר מאמצים שנעשו מצדו של האסיר לתשלום פיצויים שנפסקו לקורבן העבירה כמו גם נתונים בדבר מצבו הכלכלי. נתונים הנוגעים לאי-תשלום פיצוי מצד המבקש שעניינו צפוי להיות מובא בפני הוועדה אמורים להיות מועברים לידיעת באי-כוחו עובר לדיוני הוועדה, על מנת שיוכל לספק הבהרות מצדו בעניין זה. כאמור, אין הכוונה להפוך את דיוני הוועדה למסגרת אדברסרית אלא רק להבטיח הנחתה של תשתית עובדתית מלאה ומתאימה, בהתאם לסטנדרטים החלים ביחס לראיות מינהליות (ראו: דפנה ברק-ארז "ראיות מינהליות" ספר מרים נאור 85 (אהרן ברק ואחרים עורכים 2023)).

 

30.       בשים לב לכך שטרם נקבע נוהל מסודר בכל הנוגע להפעלת שקול דעתה של הוועדה המיוחדת, ובפרט ביחס לתשלום הפיצוי לנפגעי העבירה, אין מקום בשלב הנוכחי להכריע ביחס למקרים הספציפיים במסגרת פסק דיננו זה. אנו מורים אפוא על החזרת עניינם של המערערים לבחינה מחודשת בפני הוועדה המיוחדת, בהתאם לנוהל שיותקן. נעיר כי יש לצפות שהכנת הנוהל תיעשה במהירות ראויה, בשים לב להשלכות שיש לסוגיה שעל הפרק על כלל הצדדים המעורבים.

 

31.       נוסיף ונאמר את המובן מאליו: ההחלטה הסופית בעניין קציבתו של עונש מאסר עולם מתקבלת על-ידי נשיא המדינה. עניינה של ההכרעה כאן ממוקד בשיקולים שעל הוועדה המיוחדת לשקול בעת שהיא מגבשת את המלצתה לנשיא.

 

32.       סוף דבר: בהתאם לרשות שניתנה הערעורים מתקבלים באופן חלקי במובן זה שעניינם של המערערים יוחזר לוועדה וייבחן בהתאם לעקרונות שהתוו בפסק דין זה. יובהר כי איננו נוקטים כל עמדה לגוף הדברים. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, ‏ה' בתמוז התשפ"ה (‏1.7.2025)​​​